החלטה בתיק רע"צ 4272-02-10

נתוני רקע ועובדות

1.         לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת ר' באום, מיום 26.1.2010, בתיק מס'           02-17672-95-1 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), אשר סירבה לשנות את לוח הזמנים שנקבע בהחלטתה מיום 18.1.10  לפדיון חלק בנכס מקרקעין ע"י המבקש (להלן:"ההחלטה").

2.         מדובר בנכס שהינו מגרש ועליו מבנה הרוס ברחוב לוחמי הגטאות 14 בנהריה הידוע כחלקה 64 בגוש 18172 להלן: "המקרקעין". המבקש וגב' הורוביץ רחל, הם החייבים כלפי המשיב (להלן:"החייבים") הרשומים יחד בלשכת רישום המקרקעין כבעלי מחצית הזכויות במקרקעין הנ"ל  (לכ"א מהם יש רבע מהזכויות - להלן תקרא המחצית:"הנכס"). תיק ההוצל"פ כנגדם נפתח ביולי 95 למימוש שתי משכנתאות מדרגה ראשונה שנרשמה לטובת הבנק המשיב, על מלוא זכויות הבעלות של החייבים בנכס. (לגבי החייבת רחל הורביץ, שגם לה רבע מהזכויות במקרקעין נפתח באותו יום ביולי 1995 תיק מימוש בהוצל"פ חיפה תחת המספר 02-17671-95-0).

3.         בחודש ינואר 2009 פרסם כונס הנכסים בתיק המימוש, עו"ד ריבנוביץ, מכרז למכירת המקרקעין שבגינו נפתחו שני תיקי ההוצל"פ. ביום 18.11.09 פנה הכונס בכתב אל שני בעלי הזכויות בנכס והודיע להם כי חתם על הסכם מכר עם קונה תמורת 2.7 מיליון ש"ח + מע"מ. הכונס הקצה תקופה של 7 ימים לפדיון הנכס מטעם החייבים.

המבקש ביקש וקיבל ארכה של 30 יום לפדיון הנכס. בקשתו לפדות את הנכס בערכי נטו נדחתה, בקשה נוספת לפדות את חלקו בנכס במחצית המחיר ברוטו, אך תוך קיזוז משוערך של סכום פיצוי שקיבל הכונס לפני מספר שנים בגין שריפה בנכס, גם היא נדחתה.

4.         ביום 21.12.09 פנה המבקש בבקשה דחופה לאפשר את פדיון החלק שלו בנכס תמורת 1.35 מיליון ש"ח המהווים מחצית מסכום המכר לגבי כלל המקרקעין. המבקש ביקש פרק זמן של 30 יום כדי לארגן את התשלום עבור הפדיון המוצע. בשולי בקשתו עתר המבקש כי כב' הרשמת תורה לכונס לבוא בקשר עם המבקש באמצעות בא כוחו לתיאום העניין. הכונס התנגד בתוקף לבקשה בטענה כי פדיון שכזה יסכל את מכירת הנכס במלואו, וכי בעצם מדובר בפדיון חלקי שאינו מותר לפי סעיף 13(ג') חוק המשכון, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק המשכון").

5.         המבקש ביקש כי יתקיים דיון בסוגיה, אולם כב' הרשמת קבעה כי לטעמה אין מקום לקיים דיון מאחר והטענות מוצו. ביום 18.1.01 נתנה החלטה שקיבלה את בקשת המבקש לפדיון חלקי בנכס אך בנוסף קבעה כי לסכום הפדיון שהוצע, קרי, 1.35 מיליון ש"ח יתווסף מע"מ. בנוסף קבעה הרשמת לוח תשלומים (לטענת המבקש רק ביום 20.01.10 נודע לו על לוח תשלומים שנקבע ביום 18.01.10). על פי לוח התשלומים היה על המבקש לשלם מחצית הסכום בתוספת מע"מ, קרי 675 אלף ש"ח + מע"מ עד יום 25.01.10, והמחצית השנייה של התשלום + מע"מ תוך 21 יום לאחר מכן. כב' הרשמת קבעה בהחלטתה כי חריגה כלשהי מלוח התשלומים תביא אוטומטית לבטלות אופציית הפדיון, ולאישור ההסכם המכר לגבי חלקו של המבקש.

6.         לטענת המבקש, מאחר ונודע לו על החלטת כב' הרשמת רק ביום 20.01.10 פנה ביום 24.1.10 לכב' הרשמת בבקשה לתיקון לוח התשלומים וכן בבקשה להבהרה בנוגע לתחולת המע"מ. ביום 26.01.10 ניתנה ההחלטה, נשוא בקשת ערעור זו,  אשר דוחה את בקשת המבקש. בקשה לעיון חוזר אשר הגיש המבקש למחרת היום, נדחתה אף היא.

7.         מאחר והמבקש לא ביצע את התשלום כמתחייב מהחלטת כב' הרשמת, נעתרה כב' הרשמת לבקשת כונס הנכסים ואישרה את מכירת הנכס. הרוכשת שילמה את מלוא התמורה בעבור הנכס, הכספים הועברו לידי הזוכה והרוכשת קיבלה חזקה בנכס.

טענות המבקש

8.         לטענת המבקש הוא עתר מלכתחילה ל - 30 יום לתשלום כספי הפדיון, מאחר ויש צורך בתיאום מהלכים לשם קבלת המימון לצורך הפדיון. כב' הרשמת ביקשה ללא כל נימוק משכנע להיתפס ללוח התשלומים שסוכם בין הכונס לרוכש של החלק האחר של הנכס, ומכאן באה הגזירה של 7 ימים לתשלום הראשון ו - 21 ימי לתשלום יתרת הסכום. סה"כ מדובר ב - 28 ימים. בפועל, משמעות הדבר היא שהוקצו 7 ימים לפדיון. כאשר פנה המבקש ביום 24.10.10 הוא ביקש שינוי במועדים כך שהוא ישלם תוך 24 יום, בתשלום אחד, את כל סכום הפדיון, וזאת במקום 30 יום שביקש בתחילה. המבקש ממשיך וטוען כי אין כל בסיס להשוואה בינו לבין רוכש פוטנציאלי שכן מדובר בשני מצבים שונים באופן קיצוני. הרוכש הפוטנציאלי הינו קבלן עתיר כספים ונכסים, המחפש הזדמנויות עסקיות בעוד שהמבקש הוא קיבוצניק, הנלחם כאחד האדם כדי להציל את חלקו בנכס. לא ברור מדוע ההתייחסות כלפיו היא כה נוקשה. המבקש מבקש כי ביהמ"ש ידון בבר"ע כאילו מדובר בדיון בערעור לגופו ויקבלו באופן שתצא הוראה לאפשר למבקש לפדות את חלקו בנכס בסכום כולל של 1.35 מיליון ש"ח וזאת תוך 21 יום ממתן ההוראה.

טענות המשיב

9.         המשיב מתנגד לבקשה וסבור כי דינה להידחות. לטענתו החייבים לא ניצלו את השהות הנדיבה שניתנה להם לצורך ביצוע הפדיון, והגישו לכב' הרשמת בקשות שונות במטרה לעכב את אישור מכירת הנכס. מאחר והמבקש לא ביצע את התשלום כמתחייב מהחלטת כב' הרשמת מיום 18.1.10, נעתרה כב' הרשמת לבקשת כונס הנכסים ואישרה את מכירת הנכס. הרוכשת שילמה את מלוא התמורה בעבור הנכס, הכספים הועברו לידי הזוכה והרוכשת קיבלה חזקה בנכס. לעניין זה פעלה הרוכשת בתום לב, וסמכה ידיה על אישור כב' הרשמת, למכירה. על מנת להחזיר את הגלגל לאחור ולהורות בשלב הנוכחי על ביטול העסקה נדרשים שיקולים כבדי משקל. יש לשמור על עיקרון סופיות ההליך במכירת נכס בכינוס נכסים. הכלל הוא כי מן הראוי לתת הגנה למציע אשר השתתף בהליך המכר, בתום לב, הגיש הצעה מטעמו, אשר זכתה לאמונו של כונס הנכסים ולאישורו של רשם ההוצל"פ, כבענייננו. בנסיבות אלה הסתיים למעשה הליך המכר והוא בבחינת מעשה עשוי ועל כן אין טעם בפתיחתו של ההליך בשנית. עוד לטענתו, על פי הפרקטיקה הנוהגת, ניתנת ככלל לחייבים שהות קצרה מ - 10 ימים לצורך ביצוע פדיון. לשהות הקצרה יש הגיון כפול, שמירה על אינטרס הרוכש שחתם על ההסכם לרכישת הנכס, ושמירה על האינטרס הציבורי בעידוד רוכשים פוטנציאלים להגיש הצעות לכונסי נכסים. זאת ועוד, למבקש בענייננו ניתנו ארכות רבות לגיוס הכספים הדרושים לפדיון עוד לפני ההחלטה האחרונה של כב' הרשמת. למבקש נמסרה הודעה על חתימת הסכם המכר ועל זכות הפדיון ביום 18.11.09, ואילו התשלום הראשון לפי החלטת כב' הרשמת היה אמור להתבצע ביום 25.1.10, קרי חודשיים ושבוע לאחר קבלת ההודעה כאמור. לאור האמור, אין המבקש יכול לטעון כי זכויותיו קופחו בעניין זה. באשר לטענותיו של המבקש בנוגע לסכום הפדיון, לטענת המשיב המבקש לא הציג ולו אסמכתא אחת לתמיכה בטענותיו כי הפדיון אינו כולל תשלום מע"מ. המבקש בחר לנצל את המחלוקת בנושא המע"מ על מנת להימנע מביצוע תשלום כלשהו והדבר מעיד על חוסר תום ליבו. החייב נמנע גם מתשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת, קרי הסך של 675 אלף ש"ח ללא רכיב המע"מ, ודי בכך כדי להשתיקו מטענתו בנושא זה. יתרה מזאת  המשיב המשיך וטען כי האפשרות שניתנה למבקש לפדות מחצית מהזכויות בנכס בלבד, פוגעת בזכויותיו. ההתנהלות של המבקש וכן של הגב' הורביץ בנוגע לנכס זה הייתה משותפת, והעידה על התייחסותם לנכס כאל מכלול אחד. הנכס המשועבד הינו נכס אחד שאינו ניתן להפרדה ולפיכך המשיב סבור כי יש להתייחס אליו כנכס אחד אשר היה בבעלות משותפת של החייב והחייבת. פדיון מחצית מהנכס אף עומדת בניגוד לסעיף 13(ד) לחוק המשכון, ופוגעת באופן משמעותי ביכולתו של המשיב למכור את הנכס. עצם ההחלטה המתירה למבקש לפדות מחצית מהנכס הייתה הליכה לקראתו של המבקש, מלפנים משורת הדין, ובכל מקום לא ניתן לטעון כי זכויותיו קופחו. המשיב טען כי המבקש פעל בחוסר תום לב, תוך ניצול לרעה של הליכי המשפט. המבקש ישנה את עמדתו חדשות לבקרים, הגיש בקשות רבות,שונות וסותרות במטרה לטרפד את הליך המימוש ויש לראות בבקשת רשות ערעור זו, כניסיון נוסף לטרפד את ההליכים.

דיון

10.        שקלתי את מכלול טענות הצדדים ועיינתי במסמכים ונראה כי דין הבקשה להדחות.

מבחינה עובדתית לא יכולה להיות מחלוקת כי המבקש לא ביצע את התשלום כמתחייב מהחלטת כב' הרשמת מיום 18.1.10. אי לכך נעתרה כב' הרשמת לבקשת כונס הנכסים ואישרה את מכירת הנכס. הרוכשת שילמה את מלוא התמורה בעבור הנכס, הכספים הועברו לידי הזוכה והרוכשת קיבלה חזקה בנכס.

רבות נאמר על עיקרון סופיות ההליך ויפים לענייננו הדברים שנכתבו בספרו של ד' בר אופיר (ראה: א. בר - אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות  [חלק ראשון  מהדורה שביעית] ע"מ 673 :

"על כונס הנכסים להגיש בקשה לאישור המכירה לפי תקנה 68 (ב), מיד לאחר סיום ההתמחרות. ואין מקום וצורך להמתין עד לקבלת האישורים ממנהל מקרקעי ישראל, ומיד עם סיומה של ההתמחרות צריך לסיים את המהלך הראשון, להגיש את הבקשה למתן אישור המכירה לרשם אשר יבדוק את הבקשה ונתוניה וייתן את האישור החתום אם ההליכים יימצאו תקינים. אישור זה יוצר חיץ משפטי המגונן על זכויותיו הנרכשות של הקונה, ומונע בעד החייב מלשלם את חובו ולסכל את הליכי המכירה, גם אם לא ניתן עדיין האישור לפי תקנה 69 המיועד לרשם המקרקעין. אישור זה ניתן רק לאחר המציע המסוים הוכרז בתור קונה, ובעיקר: לאחר ששילם את יתרת המחיר. האישור משמש אסמכתא לרישום המקרקעין על שם הקונה במרשם המקרקעין.."         

11.        בהסתיים הליך המכר אין טעם בפתיחתו מחמת שמדובר למעשה במעשה עשוי.